סוריה סול SuryaSoul | מה בין ריקוד נשמת השמש, אסימונים, שורשים והתפתחות

SuryaSoul, יער טרם זריחה

אני יושבת בתוך יער, עוד לפני הזריחה, יתוש כרגע חלף כנגד אור מסך המחשב הלבנבן, ציוץ של ציפורים ואני לבד בדחף עז לכתוב, לעבד וללכוד במעט את מה שחוויתי בריטריט הצ'אקרות הזה לגבי עצמי, לגבי השיטה, לגבי המורים, לגבי הקהילה ולגבי הודו.

לפני שש שנים (!) בתחילת דרכי כמורה לניה, כשילדיי עוד היו צעירים ודרישות ההורות והעבודה היו העיקר, וכל השאר קישוט לחיי –
הגעתי לראשונה לריטריט צ'אקרות עם פיליפ וסאבין באורוויל הודו.

נסעתי לבד.
לא עניין אותי כלום, האמת כמעט כלום, חוץ מהידיעה שאני נוסעת לחופשה, לזמן איכות עם עצמי, ושאוכל לרקוד ניה, התשוקה החדשה שלי.
היו שניסו להכין אותי להודו, וכמובן לא הצליחו.
כשהגעתי למומבאי ללילה אחד לפני טיסת ההמשך, נכנסתי לשוק מהעוני, הלכלוך, הריח, הקבצנים והרוכלים שעטו עליי מכל מקום, ונתנו לי להרגיש את חיי הפריבילגיים ולרצות להודות עליהם ולהקיא מהם בו זמנית.

הנסיעה במונית נגד כיוון התנועה בכביש ראשי, שירותי הבול פגיעה, הפרות המסתובבות ללא הפרעה ודאגה ברחובות, כל אלה היכו בתודעה שלי בעוצמה, ויצרו מאין קצר או פיצוץ. תוך שנייה אחת כל הסדר העולמי שהיה מושתל במוחי קרס והנה כי כן, גם כך אפשר לחיות, וכך חיים להם למעשה מיליארד נקודה ארבעה הודים.

אורוויל

עיר שהוקמה על ידי "האימא" כפי שמכנים אותה, זוגתו הרוחנית של שרי אורובינדו – מורה רוחני יוצר שיטת "יוגה אינטגרלית", גם היא סיפור רציני בפני עצמו. בחזונה של "האימא", אמנית מצרפת שעברה לגור כאן כדי להקדיש את עצמה ליוגה האינטגרלית, היא ראתה עיר ששייכת לאנושות כולה, שחוגגת אחדות ומגוון אנושי בו זמני. אין היררכיה מרכזית, אין שלטון, והמקום שייך לכולם ולא למדינה אחת.

כשהגעתי לכאן לפני שש שנים, לא התרשמתי יותר מדי מהעניין. הראש הישראלי שלי, מייד קטלג ותייג, חישב והשווה.
"מדובר סך הכול בקיבוץ גדול, נו, חשבו על זה קודם בישראל" כך אמר לי מוחי.
"והאמת, שזו לא בדיוק עיר, אלא שטח שמחולק לאיזורים, וביניהם יש כפרים קטנים של יושבי המקום ההודים… יותר כמו מחנה קיץ גדול של צופים מבוגרים".

הקיצר, זו הייתה רמת התפיסה שלי את המקום, ואולי אפילו רמת ההתפתחות שלי אז שעדיין הייתה במקום של ביקורת, הקטנה וביטול של בערך הכול.

שיעורי ריקוד ניה, שיעורי הפילאטיס, הביקורים בסביבה הקרובה והרחוקה, היו מענגים ומרתקים, ובכל זאת, נותרתי לא מתרשמת במיוחד, אולי קצת בפוסט טראומה מהניתוק בתקשורת, מווירוס הבטן, מהאוכל הלא מפנק, ובקיצור, מהיציאה מאיזור הנוחות.

רגע, הפסקה…אני צריכה לגרד את העקיצות של היתושים. המסך מושך אותם לכאן ומזכיר לי שהייתי צריכה להתמרח. אולי תיכף.

אז הייתי, וחוויתי, ולשמחתי זה גם נגמר וחזרתי לארץ.

אובססיה שכולה סוריה סול

כבר בטיסה חזרה לישראל, נכנסתי לאובססיה על הרוטינה הראשונה של פיליפ וסאבין ב- שיטת ניה (השיטה אותה לימדו והכשירו מורים בשעתו) ולמרות מוחי שקבע שהיא לא משהו, חלק ממני רצה ללמוד וללמד אותה בקטע בלתי נשלט.

אפשר להגיד אם כן, שהזרע של סוריה סול, של הודו, של המורים פיליפ וסאבין, נזרע אז, נקלט מבלי שאדע שהוא ישפיע על חיי וינווט אותם למקומות חדשים ומופלאים בהמשך.

שש שנים אחרי, והבוקר אנחנו כבר אחרי סדנת צ'אקרות בת שבעה ימים באורוויל בהודו. הפעם הסדנה איננה ב שיטת ניה, אלא כבר שנה שנייה שיטת סוריה סול – ריקוד נשמת השמש, כשיוגה הופכת לריקוד החיים – שיטה שנוצרה אחרי שפיליפ וסאבין פרשו מהוראת ניה בשנת 2016.

והפעם, כל כך הרבה אסימונים נופלים לי, ואני רואה את השורשים האמתיים והעמוקים של השיטה. אני גם מבינה ומוקירה תודה על כך שהלכו בעקבות חזונם ליצור את השיטה שהיא בעצם התגלמות מושלמת של המהות האישית והמשותפת שלהם.

טוב, לא הייתה ברירה, הלכתי לחדר להביא קרם נגד יתושים. השמש החלה לזרוח, והאור החל לעלות על היער שעוטף אותי.

מזמינה אתכם לקרוא עוד על השיטה במאמרים:
לרקוד כדי לפתוח ולהפעיל את הצ'אקרות
מחשבות על SuryaSoul ואבולוציה של ריקוד
אורוויל

רוצים להתנסות בשיטה?
אני מזמינה אתכם לעקוב אחרי הפרסומים
או להצטרף לשיעור בסטודיו להניע עם נועה בכפר סבא

שיעורי SURYASOUL קבועים מתקיימים כרגע בכפר סבא בסטודיו להניע עם נועה.

בארץ יתקיימו שתי סדנאות:
בחודש מרץ בתאריכים ה- 19-21  2020 ובחודש ספטמבר וב- 10-12 2020
בחצי האי אוויה שביוון תתקיים סדנה בחודש יוני, בתאריכים 1-7  2020 

בין התאריכים 15-22 בחודש נובמבר 2020 תתקיים הכשרת המורים הראשונה בישראל עם יוצרי השיטה שמגיעים לישראל.

גלילה לראש העמוד